מטחנות המלח והפלפל מבית פיג'ו

מטר של פלפל
-מרב שריג למגזין G של גלובס-

מישהי אמרה לי פעם שמטחנות הן קצת כמו מכוניות. בהתחלה כולן טובות, רק אחרי כך וכך קילומטרים אפשר לראות מי טובה באמת. אז קילומטרים לא גמעתי עם המטחנות הצרפתיות של פיג׳ו, אבל שבוע־שבועיים, סיבוב־סיבוביים, תיבול־תיבוליים, בהחלט העברנו יחד.

ארבע המטחנות שבדקתי נבדלות זו מזו בצורה, בגודל, בחומרים שמהן הן עשויות (עץ, נירוסטה, אקריליק, סיליקון), באופן התפעול שלהן (ידני או חשמלי), במנגנוני הגריסה
(U'select או קלאסי), וכמובן במחיר.
נתחיל עם שתי המטחנות הידניות: האחת מעץ טבעי (דגם Paris U'select) שלה 6 דרגות טחינה, והשנייה אקריליק שקופה (דגם Nancy) שלה מנגנון טחינה קלאסי. בראשונה התאהבתי. העץ מעניק לה מראה קלאסי, חמים וביתי. היא נוחה לאחיזה, מנגנון הגריסה שלה נעים למשתמש, המעבר בין דרגות הטחינה נעשה באופן חלק והפלפל נגרס בקלות ובאופן אחיד לפי הדרגה הרצויה. תענוג. לעומתה, האקריליק, שדרכה ניתן לראות את יופיו של התבלין ואת הכמות שנותרה ממנו (יש בזה יתרון), הייתה פחות כיפית לשימוש - כדי לסובב את ראש מטחנה נדרשתי להפעיל יותר כוח.

בחשמליות דגמנו שתיים: האחת, מטחנה מנירוסטה עם תאורה (דגם Elis-Sense), עם מיכל מילוי ועם מגש הנחה, בעלת מנגון יו-סלקט, להלן: החללית. השנייה, מצופה בסיליקון צבעוני, עם מנגנון טחינה קלאסי (דגם Zest). לחיצה קלה על ראשה של החללית ומטר של פלפל יוצא ממנה באופן אחיד וחלק. המעבר בין דרגות הטחינה כיפי מאוד, עם
תחנות ביניים ברורות. גם בדגם הזסט לוחצים קלות על ראש המטחנה והיא ממטירה פתיתי פלפל אחידים. נחמד המנגנון החשמלי הזה, אבל לא הכרחי.

אילו הייתי צריכה לבחור אחת, הייתי הולכת על מטחנת העץ הידנית. יש בה משהו נכון למטבח הביתי באחיזה, בגריסה ובתוצאה הסופית. הכי ווליו פור מאני שיש.